עדשות לילה אורתו-קיי

אין גיל מינימלי אחד שנקבע לכולם. מה שקובע הוא שהקרנית מתאימה, שקוצר הראייה בטווח שהעדשה יכולה לתקן, ושהמשפחה יכולה להתחייב לשגרה: הכנסה והוצאה בכל יום, ניקוי והגעה לביקורות. אצל רוב הילדים שמתחילים עם עדשות לילה, ההורים מכניסים ומוציאים את העדשות בתחילת הדרך.

מבחינת האטת קוצר הראייה, כדאי להתחיל מוקדם יחסית. קוצר הראייה עולה בדרך כלל מהר יותר בגילים הצעירים, ולכן שם יש הכי הרבה מה להרוויח.

בפגישה הראשונה בודקים את הילד, מראים לו את העדשה ומסבירים מה יקרה בכל שלב. לרוב ילדים מסתגלים לעדשות לילה מהר מההורים שלהם.

רוב המרכיבים מרגישים שיפור כבר בבוקר שאחרי הלילה הראשון, בעיקר כשקוצר הראייה נמוך. האפקט המלא, שבו הראייה נשארת חדה לאורך כל היום, מתייצב בדרך כלל אחרי כמה ימים עד שבועיים של הרכבה רצופה.

בתקופה הזו הראייה יכולה להיות מצוינת בבוקר ולהיחלש לקראת הערב, כי הקרנית חוזרת מעט לצורתה במהלך היום. זה צפוי, ולכן בימים הראשונים נותנים משקפיים זמניים או עדשות יומיות חלשות לשעות האלה.

בביקורות של השבוע הראשון והחודש הראשון בודקים שהאפקט של עדשות האורתו-קיי יציב. אם לא, מתקנים את עיצוב העדשה.

הקרנית חוזרת לצורתה המקורית. השינוי שעדשת אורתו-קיי יוצרת הוא זמני והפיך, ולכן אחרי הפסקה חוזרים למספר שהיה לפני ההתאמה, בדרך כלל תוך ימים עד שבועות ספורים. אין נזק מתמשך מההפסקה עצמה.

בזכות ההפיכות הזו, אורתו-קיי היא החלטה שלא סוגרת אפשרויות. אפשר להפסיק ולחזור למשקפיים או לעדשות רגילות, ומבוגרים שמתכננים ניתוח לייזר מפסיקים להרכיב לתקופה שהרופא מנחה לפני הבדיקות לניתוח.

אצל ילדים חשוב לדעת שהפסקה מחזירה גם את קצב ההתקדמות הרגיל של קוצר הראייה. אם שוקלים להפסיק, כדאי לדבר איתנו קודם על חלופה להאטה.

ברוב המקרים לא. כשהעין סגורה העפעף לא זז מעל העדשה, ולכן התחושה של "משהו בעין", שמוכרת מעדשות קשות ביום, כמעט לא קיימת. רוב המרכיבים נרדמים כרגיל כבר מהלילה הראשון.

בדקות הראשונות אחרי ההכנסה מרגישים את העדשה, ולכן ממליצים להכניס אותה ממש לפני השינה ולעצום עיניים. בבוקר מטפטפים טיפות הרטבה ומחכים שהעדשה תזוז בחופשיות לפני שמוציאים אותה.

כאב, צריבה שלא עוברת או אדמומיות בבוקר הם לא חלק מהשגרה של עדשות לילה. אם זה קורה, לא מרכיבים בלילה הבא ובאים לבדיקה.

עדשות לילה בטוחות כשההתאמה נכונה וכשמקפידים על כללי ההיגיינה. הסיכון המשמעותי הוא זיהום בקרנית. הוא נדיר, וכשהוא קורה הוא קשור כמעט תמיד למגע עם מים, לשטיפה לא נכונה של העדשה או להמשך הרכבה על עין אדומה.

לכן חלק גדול מההתאמה לילדים הוא הדרכה של ההורים: איך מנקים, מה אסור, ומה הסימנים שבגללם לא מרכיבים ומתקשרים. הביקורות הצפופות בחודשים הראשונים נועדו לתפוס כל בעיה מוקדם.

חשוב לשקול את הסיכון מול התועלת. לצד הנוחות, עדשות אורתו-קיי מאטות אצל רוב הילדים את העלייה בקוצר הראייה, וזה יתרון שמשקפיים רגילים לא נותנים.

כן, בצילינדר נמוך. חלק מהעיצובים של עדשות אורתו-קיי מתקנים גם צילינדר נמוך יחד עם קוצר הראייה, והטופוגרפיה מראה מראש אם הקרנית מתאימה לכך.

כשהצילינדר גבוה, או כשהוא לא סדיר, כמו בקרטוקונוס, אורתו-קיי היא לא הבחירה הנכונה. במקרים כאלה עדשות מגע קשות או סקלרליות יתנו ראייה טובה יותר ובטוחה יותר.

הדרך לדעת היא בדיקה עם מיפוי טופוגרפי. אנחנו מראים לכם את המפה ומסבירים מה היא אומרת על ההתאמה לעדשות לילה.