עדשות מגע לקרטוקונוס

מתחילים עם עדשות מגע לקרטוקונוס כשמשקפיים כבר לא נותנים ראייה מספיק טובה לחיי היומיום: נהיגה, עבודה מול מסך, קריאה. אצל חלק מהמטופלים זה קורה כבר בשלב מוקדם, ואצל אחרים משקפיים מספיקים שנים. אין צורך לחכות שהמחלה תתקדם כדי לנסות עדשה.

בשלבים המוקדמים, כשהעיוות קל, אפשר לנסות עדשות רכות מיוחדות או עדשות קשות רגילות. ככל שהמחלה מתקדמת והצילינדר הלא סדיר עולה, עוברים לעדשות קשות בקוטר גדול יותר, להיברידיות או לסקלרליות.

חשוב במקביל לזהות אם המחלה פעילה. אם המפות מראות התקדמות, רופא העיניים ישקול קרוס-לינקינג כדי לעצור אותה. אבחון מוקדם מאפשר גם לשמור על הקרנית וגם להתחיל עם העדשה הפשוטה ביותר שעובדת.

עדשות מגע רגילות מתוכננות לקרנית סדירה ומיוצרות במידות סטנדרטיות. עדשות לקרטוקונוס מתוכננות לקרנית חרוטית ולא סדירה, ולרוב מיוצרות בהתאמה אישית לפי המפה של הקרנית ולפי מה שנראה בעדשות הניסיון.

עדשה רכה רגילה נצמדת לקרנית ומעתיקה את העיוות, ולכן בקרטוקונוס היא לא מתקנת טוב. עדשות לקרטוקונוס בנויות כך שהמשטח הקדמי שלהן נשאר חלק: עדשה קשה או סקלרלית שומרת על צורתה, ועדשה רכה מיוחדת עבה מספיק כדי לא לקבל את צורת החרוט.

גם ההתאמה שונה. התאמת עדשות לקרטוקונוס כוללת טופוגרפיה, כמה עדשות ניסיון וביקורות רבות יותר, ולרוב גם מעקב ארוך טווח אחרי הקרנית.

כן, ורבים מתארים אותן כעדשות הנוחות ביותר שהרכיבו. עדשות סקלרליות לא נוגעות בקרנית הרגישה, אלא נשענות על הלובן, שהוא פחות רגיש. מאגר הנוזל מעל הקרנית שומר עליה לחה, ולכן הן מתאימות גם למי שסובל מיובש.

רוב המרכיבים מרכיבים אותן יום מלא. יש שמוציאים באמצע היום, שוטפים וממלאים מחדש, אם הראייה מתערפלת אחרי כמה שעות.

מה שדורש הסתגלות הוא הטכניקה: מכניסים את העדשה כשהיא מלאה בתמיסה והראש מופנה למטה, ומוציאים עם בוכנה קטנה. אחרי שבוע של תרגול זה נעשה שגרה, ואנחנו מלמדים את זה בפגישה עד שאתם עושים את זה לבד.

בדרך כלל בין שבועיים לחודשיים, לפי מורכבות המקרה וסוג העדשה. הפגישה הראשונה, עם הבדיקה, הטופוגרפיה ועדשות הניסיון, ארוכה יותר מפגישה רגילה, ואחריה יש כמה ביקורות.

חלק מהזמן הוא המתנה לייצור העדשה בהתאמה אישית, וחלק הוא הסתגלות. עדשות רכות דורשות ימים ספורים, עדשות קשות עשויות לדרוש כמה שבועות, ועדשות סקלרליות לרוב שבוע עד שבועיים. לעיתים מזמינים עדשה שנייה עם תיקון קטן אחרי שרואים איך הראשונה מתנהגת בשגרה.

כדאי לתכנן את זה מראש, למשל לפני תחילת שנת לימודים, גיוס או עבודה חדשה, ולהשאיר זמן לביקורות. זה משתלם: התאמה סבלנית היא ההבדל בין עדשה שמרכיבים כל יום לבין עדשה שנשארת במגירה.

ברוב המקרים כן. קרטוקונוס מוכר כמצב רפואי, וקופות החולים והביטוחים המשלימים מעניקים בדרך כלל השתתפות בעדשות מגע מיוחדות לחולי קרטוקונוס. גובה ההשתתפות, התדירות שבה מגיע החזר ורשימת המסמכים משתנים בין הקופות ובין התוכניות.

בדרך כלל נדרש מכתב מרופא עיניים עם האבחנה והצורך בעדשה, ולעיתים גם מסמך מהאופטומטריסט על סוג העדשה. יש קופות שדורשות אישור מראש, ויש שמחזירות אחרי הרכישה.

ההמלצה שלנו: לברר מול הקופה לפני ההתאמה, כדי לדעת מה מגיע לכם ואילו מסמכים להכין. אנחנו מסייעים במימוש הזכויות ומכינים את המסמכים שבאחריותנו.

לא. עדשות מגע לקרטוקונוס משפרות את הראייה, לעיתים באופן דרמטי, אבל הן לא עוצרות את המחלה ולא מחזירות את הקרנית לצורתה הטבעית. הן מתקנות את התמונה, לא את הקרנית.

הטיפול שנועד לעצור או להאט את התקדמות הקרטוקונוס הוא קרוס-לינקינג, שמבוצע על ידי רופא עיניים. כשהמפות מראות שהקרנית ממשיכה להשתנות, אנחנו מפנים לרופא העיניים לבדיקה.

לכן המעקב הטופוגרפי הוא חלק מההתאמה ולא תוספת. הוא מאפשר לזהות שינוי מוקדם, להפנות לטיפול בזמן, ולעדכן את העדשה כשהקרנית משתנה.

כדאי להיבדק כשהראייה מיטשטשת בהדרגה ולא מתוקנת עד הסוף במשקפיים, כשהמרשם משתנה בתדירות גבוהה, במיוחד הצילינדר, וכשמופיעים כפל תמונה, הילות סביב אורות או רגישות מוגברת לסנוור. אצל בני נוער ובשנות העשרים הסימנים האלה מצדיקים בדיקה עם טופוגרפיה.

גם היסטוריה משפחתית של קרטוקונוס, ושפשוף עיניים חוזר בגלל אלרגיה, הם סיבה טובה לבדוק מוקדם יותר.

במקרים רבים קרטוקונוס מתגלה בבדיקת ראייה שגרתית, כשהאופטומטריסט מזהה צילינדר לא סדיר. זיהוי מוקדם מאפשר להפנות לקרוס-לינקינג בזמן, ולשמור על קרנית שתתאים לעדשות פשוטות יותר.